גדילה בשבילי לא הייתה רק תהליך של שנים שעוברות, אלא מסע שבו למדתי לחפש את הסמלים הקטנים שמחזקים את תחושת הזהות שלי. תמיד האמנתי שלכל אחד מאיתנו יש רגעים בחיים שנחרטים לא רק בזיכרון אלא גם בגוף – בנעליים שלבשנו, בבגדים שהיו עלינו, באובייקטים שהיו חלק מהחוויה. שם, בדיוק בין החפצים האלה, נכנסו לחיי הנעליים הראשונות של Christian Louboutin.
אני זוכרת את היום שבו קניתי את הזוג הראשון שלי. זה לא היה עוד מוצר, אלא מעין טקס התבגרות אישי. עד אותו רגע, הנעליים שלי תמיד היו פרקטיות, יומיומיות, כאלו שנועדו להחזיק מעמד בכל מזג אוויר ובכל שביל. אבל ברגע שעמדתי מול המראה עם הסוליה האדומה הקטנה שהציצה החוצה, הבנתי שאני חוצה גבול. זו הייתה הצהרה, לא רק על מה שאני לובשת, אלא על מי שאני רוצה להיות.
הדבר המיוחד היה שהתחושה לא נעצרה במראה. בכל צעד שהלכתי הרגשתי שאני נושאת איתי חלק מסיפור. החברים שלי הסתכלו, שאלו, התעניינו, אבל בשבילי זה היה מעבר ליופי או סטייל – זה היה טקס פנימי. כאילו אמרתי לעצמי: עכשיו את מוכנה לקחת את עצמך ברצינות, אבל גם לא לשכוח ליהנות מהדרך.
אני נזכרת באירוע משפחתי חשוב, בו לבשתי את הנעליים בפעם הראשונה. בתחילה פחדתי – אולי זה יותר מדי נוצץ? אולי זה יצעק יותר ממה שאני רוצה? אבל כשהתהלכתי ביניהם, פתאום הרגשתי קלילה, בטוחה, וכאילו כל שיחה שסביבי מתנהלת בטון אחר. זו לא הייתה רק נעל, זו הייתה דרך להיכנס לפרק חדש בחיים שבו הביטחון שלי כבר לא תלוי במה אחרים חושבים.
היום, כשאני חושבת על רגעי המעבר האלו, אני מבינה כמה פריטים מסוימים יכולים להפוך לסימני דרך. לא מדובר רק בזיכרונות אלא בתחושה שהחפץ עצמו נושא בתוכו את העדות למסע. כך גם עם christian louboutin sneakers – הם לא עוד נעליים, אלא מזכרת חיה לרגע שבו בחרתי לקחת בעלות על עצמי.
אפילו בחיי היומיום, בין ישיבות בעבודה לבילויים עם חברים, אותם צעדים בסוליה האדומה מזכירים לי שגדילה היא לא תהליך חד פעמי, אלא רצף של החלטות קטנות. כל בחירה – מה לנעול, מה לומר, איך להציג את עצמי – היא עוד חלק בטקס הזה. לפעמים מספיק פרט אחד, זוג נעליים אחד, כדי להדליק מחדש את התחושה שהמסע הזה שייך לי ורק לי.