יש בגדים שאתה קונה כי צריך, ויש כאלה שאתה קונה כי הם פשוט עושים לך מצב רוח טוב. בשבילי, המפגש הראשון עם Bench היה בדיוק כזה – לא תכננתי, לא חיפשתי, ואז פתאום מצאתי את עצמי עומדת מול מעיל שנראה כאילו נולד בשבילי.
Bench התחילו את הסיפור שלהם אי שם בבריטניה בשנות ה־80, בתקופה שבה הסגנון העירוני קיבל אופי חדש – משהו בין ספורטיבי לקז’ואלי, אבל עם טוויסט של סטייל. מה שהתחיל כמותג שמוכר חולצות ושכבות דקות הפך עם הזמן למותג שלם של מעילים, קפוצ’ונים ואביזרים, כולם עם אותה חתימה ייחודית – פרקטיים, אבל אף פעם לא משעממים.
אני לא אדם שמתרגש מכל מעיל. האמת? לרוב אני בוחרת אחד שחור, פשוט, ושוכחת ממנו עד שנה הבאה. אבל אז הגיע ה־bench. jacket שלי, והבנתי שאפשר גם אחרת. זה לא רק הצבע – אם כי הצבע הכחול העמוק שלו גרם לי להרגיש שאני הולכת עם חתיכת שמיים – אלא גם כל הפרטים הקטנים: הרוכסן שיושב בדיוק במקום, הכיסים שתוכננו כאילו מישהו חשב על הידיים שלי ספציפית, והחלק הפנימי שגורם לך להרגיש עטופה בלי להרגיש כבדה.
בכל חורף בתל אביב יש את הימים האלה שאתה יוצא מהבית עם סוודר וחושב “יאללה, נסתדר” ואז בערב מתחרט. המעיל הזה הפך להיות המושיע שלי – מספיק קליל כדי לסחוב בתיק אם התחמם, אבל מספיק חמים כדי להציל אותי בלילות הקרירים של דצמבר.
מה שאני הכי אוהבת ב־Bench זה שהם לא מנסים להרשים אותך עם לוגו ענק באמצע החזה. הם נותנים לעיצוב לדבר. זה מזכיר לי את החברים הטובים האלה שלא צריכים לעשות רעש כדי שתרצה להיות לידם – יש בהם שקט שמושך אותך.
המעיל הזה ליווה אותי גם בטיול חורפי לירושלים. עמדתי שם בכניסה לשוק מחנה יהודה, הרוח נושבת, אנשים עטופים בשכבות אינסופיות, ואני? מרגישה כאילו אני בפרסומת סודית – חמה, נינוחה, ומוכנה לכל פיתוי קולינרי שהשוק זורק עליי.
יכול להיות שזה סתם מעיל, ויכול להיות שזה הרבה יותר מזה. כי בסוף, בגדים טובים הם כאלה שלא רק מגנים עליך מהקור, אלא גם מזכירים לך מי אתה. וה־Bench שלי? הוא מזכיר לי שאפשר להיות גם פרקטית וגם בסטייל, בלי להתאמץ ובלי לעשות הצגה.
בקיצור, אם אתם מחפשים סיבה להתרגש קצת מהחורף – מצאתי לכם אחת.
